מציאותם של ג’וקים חיים (בוגרים וצעירים) תמיד מפחידה ולא נעימה.

הג’וקים והנמלים, מתגלים בעיקר בשעות החשיכה לאחר הדלקת תאורה, או לאחר חשיפה פתאומית של מקומות מסתור אופייניים.

הסימנים למוקדי נגיעות הם: מציאותם של תיקנים מתים, נשלים, תיקי ביצים, סימני כרסום, שאריות כרסום וריח מבחיל אופייני.

התיקנים (הידועים גם בשמות נוספים כגון מקקים וג’וקים) הינם חרקים פחוסים בעלי מבנה גוף גדול יחסית, שבטנם וגבם רחבים וצדי גופם צרים.

שלושה זוגות רגלי הליכה בעלי ירכיים ארוכות, מקנות להם כושר ריצה מצוין.
כנפיים הנוקשות מונחות בזמן מנוחה על הגב מעל כנפי התעופה הקרומיות. דרגות שונות של ניוון כנפיים קיימות במספר מינים.

בחלק ממינים אלה קיים ניוון מלא או חלקי בנקבות בלבד, ובחלק אחר של המינים הכנפיים מנוונות גם בזכרים.

הלוח הגבי של החזה הקדמי גדול מאד ומכסה את הראש מלמעלה כמעט לגמרי, בקדמת הראש, זוג עיניים שחורות בולטות וזוג מחושים ארוכים,
בצידו הגחוני גפי פה נושכות – לועסות, המשמשות גם כאבר חישה ונמצאות במגע כמעט מתמיד עם המשטח עליו נמצא התיקן.

התפתחות התיקנים היא בדרך כלל של גלגול למחצה.הביצים מוטלות בתיק שצורתו ייחודית לכל מין.

הדרגות הצעירות דומות בצורתן ובאורח חייהן לבוגרות, אך חסרות כנפיים, משך ההתפתחות תלוי בטמפ” ובמזון.

התיקנים הם אוכלי כל, הפעילים בעיקר בלילה, במשך היום הם מסתתרים בד”כ במקומות חשוכים ומסוגלים הודות למבנה גופם השטוח לנצל למטרה זו סדקים שונים בבתים.
הם מזיקים לאדם בזה שהם אוכלים ממזונותיו ומפרישים את צואתם על המזון, מינים מסוימים עלולים לגרום נזק באמצעות אכילת דבקים של כריכות ספרים טפסים וכד”, מינים המגיעים למשכנות האדם ממערכות הביוב, עלולים להעביר באופן מכני גורמי מחלה למזונו.
בארץ קיימים מינים החיים בטבע ואינם מזיקים לאדם, ומינים הקשורים לאדם, מבין האחרונים יש החיים רק בבתים ויש החיים גם בבתים וגם במערכות הביוב התת-קרקעי .